חיפוש

הו מה יהיה..

בימים כאלו, המשפט הזה מקבל משנה תוקף. נדמה לפעמים שהחיים כבר לא יחזרו להיות כמו שהיו-

יום רודף יום, דרמה רודפת דרמה, הפילוג ואי הוודאות חוגגים.

לאט לאט אפילו המבקרים הגדולים התעייפו- ויש תחושה של ריקנות וייאוש באוויר.

גם ממנפי הקורונה הגדולים כבר מתקשים להוציא שפנים מהכובע,

ואפילו האופטימיים ביותר מסביבי מרגישים שהשיריון שלהם נסדק.

אז מה עושים כשהכוחות מדלדלים, כשהבדידות גוברת, כשהפחד מציף, אבל...חייבים להמשיך לתפקד?

אני שומעת מלא מעט אנשים שחוו משבר או פרידה, בדיוק את המשפט הזה. הצורך - דווקא "בתחתית" - להתרומם ולגייס כוחות, נדמה לפעמים כמו משימה בלתי אפשרית.

לעבוד עם לקוחות בצמתי דרכים זו חוויה מחדדת ומדייקת עבורי. משברים במשפחה, שנחווים לרוב בעוצמה גבוהה ויכולים לשנות את חייו של אדם מן הקצה אל הקצה, מספקים לי הצצה לצרכים העמוקים והאותנטיים ביותר שלנו כבני אדם.

במצבי חיים מורכבים, ובפרט כשיש ילדים חסרי ישע בתמונה- הדברים החשובים באמת מתחדדים.

בין אם בפרידה וגירושין או בקורונה עסקינן- התמודדות עם משברים היא משהו שניתן לפתח ולשכלל.

הכנתי עבורכם מספר טיפים פרקטיים, שיוכלו לסייע לכם לעשות קצת סדר בבלאגן הרגשי בו כולנו מצויים.

חשוב מאוד להגיד שאין אף אדם שאני מכירה שיכול באמת ליישם את הכל בכל רגע נתון. הכלל החשוב באמת הוא להתייחס אל עצמנו בחמלה ובסלחנות- דווקא מתי כשאנחנו לא מצליחים. להרים את הראש כשאנחנו נשברים, וכמו שאנחנו משתדלים להגיד לילדים שלנו- לנסות שוב.

אז איך עושים את זה? מה יכול לעזור לנו לצלוח את הימים הנוראיים?!


1) להקשיב- נשמע טריוויאלי ומובן מאליו, אבל לצערי במציאות שלנו- המצרך הנדיר ביותר בשוק (כן, יותר מחלב וביצים בימי קורונה). הפעולה הפשוטה ביותר, שצורכת מאיתנו הכי פחות אנרגיה, משום מה הפכה להיות קשה עבור כל כך הרבה אנשים. להקשיב בצורה נקייה, בלי להתערב, בלי להכניס את דעתך, בלי לנסות לתת את שני השקלים שלך על המצב. פשוט: ל-ה-ק-ש-י-ב. להקשיב ברמה המילולית, אבל חשוב יותר- ברמת הגוף, הנפש. להקשיב למי שסביבנו, במיוחד בתקופה הקשה הזו. נכון, קשה גם לנו, אבל התרופה הטובה ביותר היא לחלוק בקושי. לא להישאר איתו לבד. לראות איך אפשר לעזור, ואולי להתמלא בכוחות על הדרך גם כן.

2) לשתף- הקשבה אמיתית מובילה לשיתוף רגשי אותנטי. כמו שהקשבה הוא שריר שניתן להתאמן עליו, כך גם השיתוף. יכול להיות שבמהלך יום שלם אתם מדברים עם הרבה אנשים, זורקים מילים על מצבכם "על הדרך", מתמרמרים או מרכלים. כל מה שגורם לכם לתחושת וונטילציה. אבל, לא על השיתוף הזה אני מדברת. לדבר באמת, לפנות לכך זמן, לבחור את האנשים בהם אני בוטחת ושאותם אני משתפת, זו משימה לא קלה בכלל! כמו ששכחנו איך להקשיב, שכחנו גם איך לדבר. בין מטלה למטלה, בין וואטסאפ לגלילה בפיד- אנחנו לא באמת מרשים לעצמנו להיפתח. לשתף אחרים ברגשות הכנים והעמוקים שלנו, זו אחת הפעולות הזולות, התרפויטיות והמקדמות ביותר. בתקופות מורכבות, זו אחת המשימות שיכולות להכניס לנו קצת אוויר במפרשים.

3) פרופורציות- אדם חכם אמר לי פעם, שברגע שכמה אנשים זורקים לחלל האוויר את הצרות שלהם, מהר מאוד כל אחד חוטף חזרה את שלו. אז נכון, יש רגעים שאנחנו בטוחים שלנו הכי קשה.. אנחנו הכי במצוקה.. והתחושה הסובייקטיבית הזו היא בעלת משמעות גדולה. אין באמת אפשרות או משמעות להשוואה הזו שאנחנו עושים מול אחרים, אבל משום מה היא בעלת יכולת מופלאה להראות לנו לפעמים שכמו שהפולניות אומרות- "יכול להיות יותר גרוע". מבטיחה לכם שאם תעשו את הניסוי הזה, תופתעו לראות עד כמה אתם מעדיפים להישאר עם חבילת הצרות שלכם.

4) מטרות קטנות- אחד הדברים שמכשילים אותנו כבני אדם, הוא הפער בין המצוי לרצוי. הכעס הפנימי הזה שאנחנו מחזיקים על עצמנו, כי אנחנו לא (מספיק/מצליחים/יכולים/טובים/ראויים/מספיקים וכו..). השנה הנוכחית, היא שנה שצריך לצלוח. לא לנצח. המטרות שאנחנו מציבים לעצמנו צריכות להיות ריאליות- כאלו שמתבססות על השילוב בין הפניות שלנו, השאיפות, אבל לא פחות חשוב מזה- המציאות בעולם החיצוני. בתקופה כזו שבה ישנם אינספור אתגרים שגם ככה אין לנו עליהם שליטה- צריך גם להוריד את רף הציפיות. שחררו מעצמכם את כל העול שאתם יכולים- והישארו אך ורק עם מה ש"חייב לקרות".

5) לתעדף, לתכנן, לחלום- מתישהו זה יגמר. לאף אחד לא באמת ברור מתי ומה יהיו המחירים בדיוק, אבל אני משערת שכל אחד מאיתנו כבר הבין בגדול איך זה משפיע על החיים שלו. לייצר איזון בין התכניות הריאליות לבין החלומות- יכול להכניס קצת שפיות.

תרשו לעצמכם לחלום (לפחות קצת) על הימים פוסט קורונה, תתעדפו את הדברים כך שתשאירו קצת מקום ויכולת לעשות משהו שירומם אתכם. ככל הנראה זו השקעה עצמית שתשתלם בהמשך .

6) להצליח לראות את חצי (או שליש, או רבע, או שמינית..) הכוס המלאה- יכולת חשובה שרלוונטית תמיד, ומן הסתם בתקופות מורכבות . לכל אחד מאיתנו יש אתגרים, קשיים, פחדים, כישלונות. מי מאיתנו חושף אותם יותר, מי מאיתנו פחות. עם כל הרצון של חלקנו לייצר מצג שווא של חיים מושלמים- ברור לכולם שאין באמת דבר כזה. להזכיר לעצמנו שיש לנו זכויות, שיש לנו עבור מה, שהשגנו דבר מה או שניים בחיים, שאנחנו חשובים למישהו בעולם הזה- זה לא מעט. זה הרבה. וזה חשוב במיוחד בתקופה המרוחקת והמוזרה הזו. אז גם אם אתם אנשים שנוטים לפסימיות, הכי חשוב שתשאירו ותאירו פינה אחת בלב שלכם גם למה שטוב ומשמח. ותהיו גאים בעצמכם על כך.

"אל תמתינו שהסערה תעבור,

למדו לרקוד עם הגשם"

ויויאן גרין



42 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול