לא מעט אנשים חווים את תקופת החגים כאחת המעמסות הגדולות של השנה. כביכול מצופה מאיתנו להיות בהלימה עם החגיגיות והשמחה שמתלוות למפגשים המשפחתיים ולחופש מהעבודה, אז מדוע בפועל אנשים רבים נרתעים מהסיטואציה? ומדוע דווקא בחגים אנו חווים הרבה יותר התלקחויות של ריבים בין בני משפחה?
דוגמא טובה לבחינת הנושא היא תקופת הקורונה, שבאופן מפתיע הקלה והיטיבה עם חלקנו. מצד אחד, עבור חלק מהאנשים הייתה זו תקופה קשה ומטלטלת; להיות סגור בבית לבד או עם המשפחה הגרעינית - יכולה להיות משימה לא פשוטה ואף לרגעים בלתי אפשרית. מצד שני, רבים דיווחו על הקלה ענקית בחיי היום יום, ובפרט סביב חג הפסח; כשהתעמקתי בסיבות לכך, אחת מהן הייתה האיסור על מפגשים עם המשפחה המורחבת- מה שעבור לא מעט אנשים היה בגדר בשורה משמחת ומרגיעה.
אז בעצם - מה המסקנה? יכול להיות שהתא המשפחתי, לפחות זה המורחב, הוא בגדר עול ולא בחירה? יכול להיות שהמורכבות של מפגשים משפחתיים רחבים בעצם עולה על הרווח ורובנו רק מחכים להזדמנות להתחמק מהם?
הרצון בקרבה ובחברה טבועים בנו כבני אדם, והמשפחה, כגרעין הקרוב לנו ביותר, מספקת לחלקנו את הצרכים הבסיסיים והטבעיים הללו. אולם קרבה מביאה עמה לא מעט מורכבויות; פעמים רבות היא טומנת בחובה גם סט של ציפיות, אמונות ודרכי תקשורת שונות, שאינן מתאימות בהכרח לכל אחד. בנוסף, אנו רואים לא פעם מטענים רגשיים ארוכי שנים במשפחות, שאינם מדוברים או מעובדים. במקרים כאלו כל מפגש משפחתי מייצר סיכון כאשר כל אחד מהצדדים עלול להתמודד באופן שונה עם המצב ומשם הדרך להתלקחות קצרה; רבים מאיתנו מכירים את התחושה שנזרקת הערה לאוויר, כביכול בתמימות, ללא כוונה או רק מדאגה, אך אותה הערה היא למעשה בעלת משקל גדול, דורכת על פצע פתוח או עקיצה חוזרת ונשנית. לעיתים הערה אחת קטנה, יכולה להצית מדורה שלמה! ומניסיון אומר לכם - לפעמים קל להדליק אבל קשה מאוד מאוד לכבות.
כדי להמחיש את הדברים, אשתף אתכם בסיטואציה איתה נפגשתי לאחרונה. בחורה צעירה יחסית שלא מזמן התגרשה לאחר הילד הראשון. משפחתה אהבה מאוד את בעלה לשעבר, והתקשתה לקבל את הבחירה שעשתה, בין היתר עקב היותה מסורתית. תחושותיה כי המשפחה מתביישת בה ליוו אותה, הקנטות מאחיה ומאימה שהאשימו אותה בפרידה ערערו אותה ללא הרף וגרמו לה להתרחק; אותה אישה, שחווה את אחת התקופות המורכבות בחייה, מצאה עצמה מנותקת ממשפחתה ובתחושת בדידות וכישלון. היא התקשתה להגיע לביקור בבית הוריה, לא ענתה לשיחות מאימה ואף נכנסה לחובות כלכליים כיוון שלא רצתה לבקש עזרה. הקורונה, שאילצה אותה להישאר לבד בחג, הייתה לתחושתה כגלגל הצלה. היקום סידר לה תירוץ מושלם לפספס את המפגש המשפחתי המאיים והמעיק.
אך מה הפתרון הנכון לטווח הארוך? האם ניתן להמשיך בסיטואציה של נתק כה גדול ולהתעלם מחילופי הדברים שהיו? הרי אותה אישה עצמה דיברה באריכות על הקושי לגדל את בנה לבדה, על הקשיים הכלכליים ועל הנתק והבדידות הגדולה שהיא חווה. ללא ספק, זוהי סיטואציה הדורשת עבודה רבה. חוסר היכולת של אותה אישה ובני משפחה לדבר על התחושות לעומק, לשתף בחופשיות ולבקש עזרה וסיוע - רק הקצינו את הסיטואציה.
אם כן, מה ניתן לעשות בסיטואציה הנוכחית ובדומות לה, אשר להן פוטנציאל לפגוע במרקם המשפחתי בצורה שלעתים היא קשה מאוד לשינוי?
כדי לתקן מצבים של תקשורת קלוקלת הנמשכת זמן רב, יש צורך במודעות והפנמה כי ישנה בעיה והיא דורשת תיקון. רובנו חיים במערכות יחסים ארוכות שנים עם דפוסים שהתקבעו, וחלקם הרסניים וכואבים ביותר. אז נכון, לא כולם רוצים או יכולים להשתנות בקלות, אך מצד שני גם אין צורך להתפשר על יחסים רעועים וקשים עם האנשים הקרובים לנו ביותר. במקרים רבים יש צורך לפתור את המורכבות המשפחתית בעזרת טיפול מעמיק וממושך, ובמקרים אחרים יספיק תהליך קצר טווח שמבוסס על דיאלוג מובנה לבניית הסכמות במשפחה. תהליך זה הוא פרקטי ומייצר הסכמות דה פקטו, הוא מותאם ספציפית לניהול סכסוכים, ומשום כך חוסך במשאבים.
אז אם גם אתם מזהים מערכת יחסים בעייתית במשפחה , הנה מספר טיפים שיכולים לסייע לכם בשלב הראשוני:
1. זיהוי הבעיה והגדרתה לעצמנו- חשוב מאוד שקודם כל תהיו במודעות אמיתית למצב. חשבו ונתחו לעצמכם מתי ואיפה מתחיל הדפוס המשפחתי הבעייתי, ומה הייתם רוצים לעשות לגביו.
2. קבלת החלטה על הצורך בשינוי- אנשים רבים מודעים למצבים המורכבים בהם הם חיים, אבל בוחרים לא להתעסק ולהתעמק בהם. אחרים פשוט משלימים עם המצב ואומרים "זה מה שיש" או "הוא לא יצליח להשתנות". הכל בסדר גמור, אם אתם שלמים עם ההחלטה לא לקדם שינוי . אבל אם אזרתם אומץ והחלטתם שנמאס לכם מהמצב והייתם רוצים שישתנה..
3. התייעצו עם איש מקצוע מוסמך. זה יכול להיות עם מטפל משפחתי, מגשר במשפחה או אנשי מקצוע נוספים. חשוב מאוד שמישהו חיצוני יעזור לכם למפות את שיטת הטיפול והתהליך הנכון לסיטואציה הספציפית בה אתם נמצאים.
4. לאחר שגיבשתם לעצמכם דרך פעולה אופרטיבית- גשו לאחד מהצדדים הנוספים במשפחה אותו זיהיתם כחלק מהבעיה. שתפו אותו ברגישות בתחושותיכם וברצונכם לעבוד על הדברים כדי לשפרם, וספרו לו על הבדיקות שכבר עשיתם.
5. במידה ונתקלתם בהתנגדות- קודם כל דעו שזה טבעי. זה שאתם הגעתם לבשלות עם עצמכם לעשות שינוי אין זה אומר בהכרח שגם שאר הצדדים הגיעו לשם. אל תלחצו, והניחו לדברים לשקוע לפני שאתם מתאכזבים ומוותרים. לאחר מכן נסו לגייס בן משפחה אחר הקשור לסיטואציה (אם יש), ובמידה וזה יצליח- לפעמים זה יכול לסייע לגייס גם את האגוזים הקשים יותר במשוואה.
6. במידה וישנם קשיים בגיוס בני המשפחה, המשיכו להתייעץ עם איש המקצוע שבחרתם, או קבלו חוות דעת שניה במידת הצורך. חשוב מאוד שתבינו שכל השקעה שלכם במצב, תשתלם לכם מאוד בעתיד.
לסיכום,
משפחות אשר שמות דגש על תקשורת פתוחה, עקבית ובריאה- נהנות לרוב משלווה ושקט יחסי;
כמו כל מערכת יחסים, גם אלו המשפחתיות (על אף שלרוב נלקחות כמובן מאליו) דורשות לעתים עבודה. מי שעובד על התקשורת ביום יום ודואג להעלות מעל לפני השטח מטענים ולא לצבור כעסים ומתחים - יכול לעבור תקופות מורכבות בשלום. קרבה משפחתית יכולה להיות זכות גדולה, אך כמו בכל דבר אחר צריכים להשקיע בכדי לקצור את הפירות.
Comments