תפיסת הגישור מבוססת על משא ומתן משתף ויצירת מצב של "ניצחון" לשני הצדדים. תפיסה זו שונה מתהליך המשא ומתן התחרותי האופייני לשיטות המשפט, אשר בה צד אחד זוכה והאחר מפסיד.
תאוריית הגישור הטרנספורמטיבי, פותחה בגלגולה הנוכחי בארה"ב על ידי פרופ' בוש ופרופ' פולג'ר, ופורסמה בשנת 1994. הגישה הטרנספורמטיבית דוגלת בתהליך של העצמה והכרה של הצדדים בקונפליקט, באופן שמאפשר להם להמשיך לנהל מערכת יחסים טובה ואפקטיבית לאחר שנגמר הגישור.
את מודל הגישור הטרנספורמטיבי ניתן להגדיר כהליך אשר שם דגש על הטרנספורמציה של הצדדים ושל הסכסוך; בשונה ממטרתו העיקרית של הגישור ה"הסכמי" (או ה"קלאסי" כפי שרבים מכירים אותו) - שהיא השגת הסכם- מטרתו העיקרית של הגישור הטרנספורמטיבי היא להביא לשינוי או לצמיחה מוסרית בכל אחד מן הצדדים בסכסוך, שמורכבת מההכרה של כל צד בסכסוך בצד השני ובצרכיו.
מדוע הגישור הטרנספורמטיבי חיוני בגישורים בתוך המשפחה?
הליך הגישור, כמו כל הליך אחר ליישוב סכסוכים, אמור לסייע לאנשים המצויים בעימות. מתוך ההבנה כי טיפול יעיל בבעיה אינו מתאפשר ללא ירידה לשורשיה, הגישור הטרנספורמטיבי מנסה לתת מענה על הצרכים העמוקים יותר של כל אחד מהצדדים לסכסוך.
על מנת לרדת לשורשו האמיתי של הסכסוך, חוקרים שונים עקבו אחר מאות מקרים של צדדים המצויים בקונפליקט. מטרת המחקר הייתה לזהות את "שורש הכאב בקונפליקט"- מהו הקושי או הכאב הגדול בעצם ההימצאות בסכסוך. על אף שבמחקר נבדקו אנשים שונים וסוגי סכסוכים שונים (סכסוכי משפחה, סכסוכים קהילתיים או עסקיים), התשובה שחזרה על עצמה בעקביות אצל לא מעט מהאנשים הייתה זהה;
במחקר התברר, כי כאשר צדדים לסכסוך מתבקשים לשים את האצבע על שורש הכאב שבעימות, הם אינם מתארים תסכול מאי השגת זכות, תכנית או אינטרס כזה או אחר.
הצדדים מדברים על כך שהסכסוך דוחף, ולעיתים אף "מכריח" אותם להתנהג בצורה שאינם רגילים להתנהג בה כלפי עצמם וכלפי זולתם. רבים תיארו תחושה של הפקעת השליטה הפנימית שלהם; אותה הפקעת שליטה לא אפשרה להם לשים מאחוריהם את הסכסוך ולהמשיך קדימה בשגרת חייהם- מה שתואר על ידם ככאב האמיתי והמרכזי בסיטואציה.
נקודת המוצא של מחקר זה היא שהקונפליקט משפיע הן על החוויה הפרטית של צד לקונפליקט (בינו לבין עצמו) והן על חוויית הקשר שלו עם זולתו. הקונפליקט מעצים בכל אחד מהצדדים את תחושת חוסר האונים וחוסר היכולת, ומייצר תחושת חולשה עצמית (בהשוואה למצבם פרה הקונפליקט).
גם במחקר שמוצג לעיל הצדדים חזרו ודיברו על תחושות של אבדן שליטה על המצב, חוסר ודאות, ספקות, בלבול וחוסר החלטיות. על פי החוקרים, הקונפליקט מעצים גם את ההשתקעות של כל צד ("השתבללות") כלפי עצמו - כל צד מתכנס אל תוך עצמו, מתמקד בצרכיו בלבד, הופך לחשדן ומתגונן, עוין ומסתגר, ואטום לעמדות הצד האחר. למעשה - שני הצדדים מפרים אחד את חולשתו של השני (כל אחד חש תחושות של חוסר אונים, ספקות, בלבול, אבדן שליטה), מה שמוביל להתנכרות החיצונית אל הצד השני (האטימות, העוינות, המגננה, החשדנות (ההשתקעות העצמית, הדמוניזציה והניכור כלפי הצד השני).
הצדדים לסכסוך לכודים במעגל קסמים שלילי הנוצר על ידי "האינטראקציה השלילית של הקונפליקט".
כיצד ניתן להגיע לפתרון?
אם הקושי הגדול ביותר בעבור הצדדים, כמתואר לעיל, הוא אותו מעגל הרסני המפרה את עצמו של היחלשות פנימית ושל התנכרות חיצונית, הרי שבאותו מקום טמון גם הפתרון לבעיה.
המזור לכאב הקונפליקט חייב להכיל פריצה של אותו מעגל הרסני מפרה. ללא פריצה זו של המעגל, לא יוכלו הצדדים לנוע אל מעבר לאינטראקציה השלילית המעכבת. לכן, מה שהצדדים מבקשים יותר מכל – ויותר מכך -מה שהם זקוקים לו יותר מכל, הינו מעבר למציאת פתרון לנושא בלתי פתור זה.
כיצד ניתן לפרוץ את מעגל ההרס ולהפוך את האינטראקציה השלילית לחיובית?
באמצעות טרנספורמציה של הצדדים לקונפליקט:
הגישור הטרנספורמטיבי הינו הליך אשר משנה את איכות האינטראקציה של הצדדים, באמצעות המגשר.
המגשר מרחיב את מודעות כל צד למשאבים העומדים לרשותו, ובעיני הצד השני. בנוסף, הוא מעודד את הצדדים לראות שיש להם יכולת להתעלות מעל עצמם ולהכיר בצד השני. הוא עוזר להם להגיע לכך שהם ירצו להכיר זה בזה וגורם להם להכיר איש במניעי וקשיי הצד השני, בתחילה במחשבתם ולאחר מכן תומך בכך שיבטאו את תמיכתם והכרתם זה בזה. לבסוף, המגשר מסייע לצדדים להכיר זה בזה במעשיהם.
המגשר מסייע לצדדים להשיג איזון עצמי, ולהיות בטוחים, נינוחים, מאורגנים, ואסרטיביים. הוא עובד עם הצדדים על פיתוח כללי פעולה ומקפיד לעצב עימם את התהליך המתאים להם.
ממחקרים שונים עולה כי צדדים שעברו הליך גישור שבו האמין המגשר בפיתוח הצדדים כמטרה העיקרית של ההליך ופעל לפיה, חיזקו הצדדים את ביטחונם העצמי כתוצאה מההליך. הטרנספורמציה שעברו הצדדים במהלך הליך הגישור, המעבר מתחושה של להיות מאוימים, מפוחדים, מתגוננים ומרוכזים בעצמם אל תחושת ביטחון ויכולת לחוש אמפטיה והתחשבות באחר - השפיעה גם לאחר תום הסכסוך על מגוון תחומים בחייהם.
רכישת כישורים כמו כושר ביטוי עצמי, הגדרה ברורה של יעדים ומטרות, שיפור הביטחון העצמי, האמונה כי צרכיך חשובים וראויים להתייחסות, חידוד שיקול הדעת וכושר קבלת החלטות, פיתוח המודעות לברירות ולאלטרנטיבות שונות להשגת יעדים, היכולת לאתר אמצעים נגישים, היכולת לקבל החלטות מודעות ושקולות בתוך נסיבות של קונפליקט – כל אלו עשויים להיות חלק מהתרומה הרחבה של הליך גישור טרנספורמטיבי לכל אחד מן הצדדים.
סכסוכי גירושין בהם מעורבים ילדים וסכסוכים בין בני משפחה גרעינית או מורחבת, דורשים עבודה מעמיקה על מיומנויות תקשורת.
מערכות יחסים אלו שמטבען עתידות להימשך, יכולות להרוויח הרבה מהליך גישור טרנספורמטיבי ששם דגש לא רק על פתרון הסכסוך והגעה להסכם, אלא על האנשים עצמם; ראייה לטווח הארוך, רכישת מיומנויות תקשורת ופיתוח חמלה, אמפתיה ומודעות עצמית גבוהה ישרתו את התא המשפחתי כולו גם בעתיד הרחוק, ויעזרו למנוע התלקחות נוספת בין הצדדים.
לוי, ד. (2015). גישור טרנספורמטיבי - הפן העיוני והמעשי, הצעה לאימוצו של מודל חדש-מוכר אל השיח הקיים בארץ. שערי משפט ה תש"ע.
Transformative Mediation: The Substantive and Procedural Aspects - a Proposal to Adopt a New-Old Model into the Current Discourse, (June 24, 2015).
