כל קשה קשה להיפרד. לא סתם מחקרים מצאו שגירושין הוא המשבר הכי גדול בחייו של אדם לאחר מוות. וכשעוברים משהו כל כך קשה, לא צריך לעבור אותו לבד.
לפרק בית זה לא עניין של מה בכך. לרוב זה מלווה בתהליך מקדים ארוך וכואב שמתלוות אליו הרבה ספקות, חששות וחרדות מהעתיד. החרדות שמעלה הפרידה יכולות להיות קשורות בכל אחד מהנושאים ש"על הפרק" בתהליך הפרידה- הילדים, הרכוש, הכלכלה; אך לרוב שזורות בהן גם רגשות בושה, אשמה, פחד ממה יגידו, חשש מלהישאר לבד.
אפשר לומר בביטחון כמעט מלא, שפרידה מגלמת בתוכה את כל קשת הרגשות. מחד יש את ההקלה והציפייה ומאידך יש את הכאב והלחץ. ברוב המקרים שני הצדדים בקשר אינם בשלים לפרידה באותה מידה, מה שהופך אותה למורכבת יותר; מי שיזם אותה מגיע מוכן, שלם ומתוכנן יותר לתהליך, ומי שאינו מעוניין בה או לכל הפחות הופתע ממנה, יכול להיפגע מאוד ולהגיב אליה בצורה תוקפנית ומאיימת.
לרוב, כדור השלג השלילי שאנו רואים לאחר מכן בבתי המשפט בתיקי גירושין, מתחיל במטענים שבמערכת היחסים ומההחלטה על הפרידה והסיבות שהובילו אליה. תחושות של עלבון, בגידה, מעילה באמון וזלזול משחקות תפקיד מרכזי במקרים הללו. תגובות תוקפניות ולא מידתיות מצד שני בני הזוג בתקופה הרגישה בה מחליטים להיפרד עלולות להפוך את הפרידה למלחמת עולם- מצב שמעצים את המשבר וכמובן פוגע מאוד בילדים המשותפים אם ישנם.
חשוב מאוד בשלב הראשוני שלאחר לקיחת ההחלטה להיפרד לקחת צעד אחורה ולסדר את המחשבות. בין אם אתם אלו שיזמתם את הפרידה ובין אם אתם הצד הפגוע/המופתע, אל תשכחו שיש משמעות להתנהלות שלכם ולדרך שבה תבחרו להתמודד עם המציאות. גם אם אתם מרגישים שהסיטואציה נכפתה עליכם יש דרכים להחזיר את השליטה בה, ועם עבודה עצמית נכונה ניתן להשתקם ואף לצמוח ולהתעצם דרך השינוי. תמיד ישנו לנו יכולת בחירה, גם אם לרגעים נדמה שאין והכל סוגר עלינו.
ליווי רגשי בתהליכי פרידה יכול לסייע לכם לעבד את הפרידה ולשקם את החיים שלתחושתכם התפרקו. תהליך כזה יבחן את הקשר הזוגי וההורי שהיה, מה הוביל לפירוקו ואיך אפשר ללמוד ולהתפתח מתוך הסיטואציה המכאיבה הקיימת.
אני מאמינה שפרידה היא גם הזדמנות! הזדמנות לצמיחה ואמונה מחודשת בעצמכם. בעבודה משותפת ניתן להחזיר את הביטחון שאבד בתהליך הפרידה, ללמוד להקשיב ולהתבונן פנימה בצורה מדויקת יותר בצרכים שלנו, ולהצטייד בדרכים יישומיות לניהול הפרידה והחיים שלאחריה בצורה הרגועה, הנעימה והבריאה ביותר לילדים המשותפים.
חשוב לזכור, שבימינו מתרחש שינוי גדול באשר לתפיסה של גירושין ושל התא המשפחתי בכלל. אנו כבר לא מצויים בימים בהם להתגרש זו בושה, וגם לא בימים שבהם לגדל ילדים לבד זה חריג או מוזר. יש היום פתיחות רבה יותר לבחירות שאנשים עושים, מתוך הבנה שמה שחשוב הוא לא ה"מה", אלא ה"איך". לקוחותיי, הצעירים והמבוגרים יותר, שואפים לחיות חיים מלאים ומספקים, ומאמינים שאין צורך להתפשר על מה שלא עושה טוב ומתאים רק כסיפור מסגרת חיצוני "מושלם". לילדים טוב כשלהורים טוב, ואנשים מבינים שמה שחשוב הוא הצורה שבה בוחרים להיפרד ולהתמודד עם השינוי.
לסיום, מספר טיפים פרקטיים להתמודדות עם הרגעים הקשים שלאחר ההחלטה להיפרד:
· נשמו עמוק, קחו דף ועט וערכו רשימה של כל הדברים שמציפים אתכם.
· חלקו את כל מה שעולה בראשכם לקטגוריות: מה שבשליטתי, מה שאינו בשליטתי, מה שמפחיד אותי, נושאים שאני צריך לקבל עליהם עוד מידע, הצדדים החיוביים של מה שקורה ואיפה הייתי רוצה להיות בעוד שנתיים מהיום.
· ערכו רשימת משימות שקשורות לקטגוריות הללו, למשל: לסדר את X, לשאול את Y, לקבוע תור ל Z, לדבר עם A וכדומה.
· קבעו שיחה עם בן הזוג, אליה תגיעו מוכנים ורגועים ככל הניתן (ניתן להתכונן אליה יחד עם איש מקצוע) . זכרו שאם הפרידה יוצאת לפועל ויש ילדים בתמונה, יש הרבה משמעות לאיך היא תתנהל- גם ברמה הפרקטית אך גם ברמה הרגשית.
· והכי חשוב:
שימו את האגו והעלבון בצד. הם לא יקדמו את התהליך ולרוב יכולים רק לחבל בו. יש הבדל בין לשמור על האינטרסים שלכם לבין להתנהל בצורה אמוציונלית ולא מחושבת. זה הזמן להיות חכמים ולא צודקים; לזכור שתמשיכו להיות משפחה גם אחרי הפירוד הזוגי ושהילדים המשותפים שלכם הם אלו שצריכים להיות במרכז התהליך ובראש סדר העדיפויות.
בהצלחה!
