הילה רוזנברג
2 דקות
עודכן ב: 17 יונ 2020
אט אט חוזר המשק לפעילות, וכולם עסוקים בליקוק הפצעים ובניסיון לאמוד את ממדי הנזק שהביאה עמה הקורונה לסקטורים השונים.
ומה קורה בתחום המשמעותי ביותר בחיינו- המשפחה?
לא מעט מומחים בתחום הגירושין מנסים להבין את השפעות התקופה על התא המשפחתי. האם אחוז הגירושין יעלה או שמא הבייבי בום הבא כבר מעבר לפינה? האם כבר אפשרי לזהות מגמה?
משיחות עם חברים, קולגות ולקוחות, ובחלוקה גסה, נדמה שהעולם כרגע נחלק לשניים: אלו שהקורונה עשתה טוב למערכת המשפחתית שלהם ואלו שהקורונה היוותה עבורם מעין "כאפה מצלצלת".
אפשר לטעון שמי שרואה בקורונה מתנה, ככל הנראה סבל מהשגרה שלו לפני כן; עבד שעות רבות, לא זכה לראות את ילדיו ושכח כמה הוא מתגעגע לבן/בת הזוג שלו. המירוץ התמידי שאנשים חיים בו בארץ, יכול לפעמים לייצר לחצים לא מבוטלים שמקשים על אנשים להנות מחיק המשפחה; ופתאום, כשרבים נאלצו להוריד את הרגל מהגז - חלקם נזכר כמה נחמד בבית. אנשים כאלו מספרים שהצליחו להפוך את השהייה בצל המשפחה למשהו נעים, מרגיע וממלא. שגרת החיים שפתאום נעצרה והשתנתה הייתה עבורם הזדמנות להתחזק וחידדה את מה שחשוב להם בחיים.
מצד שני, יש את אלו ששגרת חייהם טרום-קורונה "שמרה" עליהם; משפחות רבות התרגלו לתפקד בצורה מסוימת בחיי היום יום - שגרה שמתקתקת כמו שעון שווייצרי אך גם לעתים מייתרת את הצורך בתקשורת, קרבה ואינטימיות. אצל אנשים כאלו חלוקת התפקידים שהייתה נהוגה בבית הצליחה ככל הנראה לייצר הדחקה של כל מה שלא טוב או מספק. נכון, כל אחד מאיתנו מדחיק דבר מה בחייו, שהרי מנגנון ההדחקה הנו חיוני להגנה ולשמירה על תפקודנו, אך ברגעי משבר (ותקופת הקורונה בהחלט קולעת להגדרה) אותם מנגנוני הדחקה יכולים להתערער, ועולה השאלה כיצד מתמודדים עם זה.
מי שהתקשה להתמודד עם השינוי חש שעם הקורונה הגיעו גם שלל קשיים ומורכבויות. סיר הלחץ המשפחתי הציף אצל רבים תסכול, כעסים ותחושה של חוסר אונים. בסופו של יום, מי שלא הצליח לתקשר בצורה תקינה בבית עם הפרטנר/ית – קיבל לידיו אתגר שלא בטוח שיוכל לו. הרי היעדר תקשורת בצירוף שהייה מרובה בבית, חוסר וודאות כלכלית שצפה וילדים ששורצים בבתים בחוסר מעש הם מתכון מדוקדק לחיכוכים רבים. יתכן שמי שלא הצליח למנף את התקופה להזדמנות משפחתית, ובפרט מי שלא השקיע או היה אותנטי מספיק בינו לבין עצמו ועם הצד השני - הבין כמה דברים קשים מאוד על החיים שלו.
אז מה אפשר לעשות עם זה?
אם אתם מרגישים שהבנתם על עצמכם ועל הזוגיות שלכם משהו חדש אל תפחדו להסתכל עמוק פנימה. ההדחקה אמנם נוחה לנו, אבל בינינו – היא לא תחזיק לאורך זמן. ללא ספק, תקופת הקורונה אינה מצב רגיל וזהו לא הזמן האידיאלי לקבל החלטות מרחיקות לכת הנוגעות לתא המשפחתי, אך אם אתם לא שלמים עם המקום בו אתם נמצאים או שחלילה חוויתם מקרה קיצוני ופוגעני בבית בתקופה האחרונה - אין שום סיבה שתדפדפו את זה הלאה.
אני מאמינה שדבר שמדחיקים שב להטריד אותנו בעתיד, וביתר שאת. כל אחד מאיתנו יודע מתי הוא עשה פשרה אחת יותר מדי, ומתי נחצו קווים אדומים אצלו שלא אמורים להיחצות. אם בשבילכם השגרה המשפחתית האחרונה הייתה בגדר שגרע, עשו את הדבר הנכון עבור עצמכם ותשתדלו לא לחזור ולהדחיק. זה לא שווה את המחיר.
ולסיום,
כל אחד מאיתנו יכול להעיד מה הוא גילה על עצמו בתקופה האחרונה, מה הוא רוצה לשמר ומה לשנות. אמצו וחבקו את כל הטוב שנזכרתם שיש לכם, אך אל תפחדו להסתכל במראה ולראות גם את הכואב והלא מושלם - זה קשה בהתחלה, אך זו הדרך להתפתח ולצמוח.
בהצלחה!
תוכן זה מופיע גם בבלוג של familist: